רגשות, גורמיהם והשפעותיהם
כבר ראינו שרגש הוא הווי פנימי, ועל ידו האדם יודע שהוא חי. הדבר החשוב ביותר המאפיין את הרגשות הוא, שבמהותם הם תמיד תגובות . אם אדם יעבור ניתוח אחרי מאה ועשרים שנות חייו בעולם הזה, נמצא בתוכו לב, כבד ואיברים שונים - אבל לא נמצא עצבות או אהבה, כי הרגש הוא מציאות רוחנית שבאה כתגובה למשהו אחר.
אם נשאל אדם - למה אתה מרגיש שמחה? סגנון התשובות יהיה בדרך כלל 'בגלל שהוא אמר לי את זה', 'בגלל שלמדתי את משהו', 'בגלל שהיא אמרה 'כן''. כאמור, תשובות אלו נכונות ביסודן, כי הרגש הוא אכן תגובה; אולם יש בהן טעות חמורה ובעיה מרכזית, משום שהן מתארות אדם שהחיים הרוחניים והפנימיים שלו אינם שלו, הוא מופעל על ידי אחרים, בעוד שכל אדם יכול לשלוט על תגובותיו הרגשיות.
גם בתורה יש מערכת של מצוות רגשיות: ואהבת את ה' אלוקיך 1 , לא תשנא את אחיך בלבבך 2 , ואהבת לרעך כמוך 3 , ושמחת בחגך 4 . פסוקים אלו ואחרים מצווים אותנו על רגשות, יש עליהן שכר ועונש, ואם כן ברור שיש לאדם יכולת לשלוט בהם, שהרי הקב"ה לא יאמר למישהו 'אם לא תגיע לגובה מטר תשעים ושתים תקבל עונש...'
מדוע נדמה שקשה לשלוט ברגשות?
מהו הגורם הפסיכולוגי לכך, שרוב בני האדם יאמרו 'הרגשות שלי הם מחוץ למחנה'? ניתן למנות שתי סיבות לכך, אידיאולוגית ופיזולוגית.
הסיבה האידיאולוגית היא שנוח לאדם לא לקחת אחריות. שורש התכונה הזו מימי הבריאה, כמו שהשיב אדם הראשון לאלוקים "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" 5 , גם האשה תלתה את החטא בנחש שהשיא אותה. תמיד נוח להטיל את האחריות על מישהו אחר, ולומר 'אתה שימחת אותי' או 'אתה עשית לי את העוול'.
סיבה נוספת היא פיזיולוגית. כאשר אדם אומר לי משהו טוב ואני שומע, המילים מגיעות תחילה לאוזן, למוח ומשם לרגשות, וכל זאת דרך מערכת העצבים. תהליך זה מורכב מכמה וכמה שלבים, אולם למעשה הוא מהיר מאוד - מהירות המעבר מהאוזן למח היא ארבעת אלפים קמ"ש, ומשום כך כאשר שומעים מישהו מרגישים את התגובה הפנימית כהרף עין, ויש הרגשה לשומע שהוא אינו חלק מהמשחק, כאילו היתה לחיצת כפתור ונדלק האור. לכן, קל לאדם לחשוב שמישהו אחר גרם לרגשותיו, אבל האמת היא אחרת. מקורן של הרגשות הוא באדם עצמו.
חמשת הגורמים לרגשות
בעולם הפסיכולוגיה נוהגים להצביע על חמישה גורמים לרגשות: מחשבות, זכרונות, דמיונות, תחושות הגוף והסביבה. נסקור אותן בקצרה, ובפרקים הבאים נרחיב ביחס לכל אחד מהם, וביכולת ההשפעה של כל אדם עליהם. יכולת ההשפעה על גורמי הרגשות הינה, למעשה, היכולת לכוון את הרגשות נכון.
הגורם הראשון המשפיע על הרגשות הוא המחשבות שהאדם חושב אודות החוויה שהוא חווה. כל מחשבה מייצרת יחד איתה רגשות, חזקים יותר או פחות. כמובן שכאשר לא מדובר במחשבה משמעותית, הרי שהרגש הנלווה אליה אינו רגש חזק; אבל מחשבה משמעותית ועוצמתית תוביל גם לרגש משמעותי.
הגורם השני הוא הזכרונות: המוח עובד כך שהזכרונות נמצאים בתוכנו כשהם עטופים באותן הרגשות שהרגשנו בזמן הארוע. מידת ההשפעה של ארועי העבר על הרגשות תלויה, כמובן, בשאלה עד כמה האדם זוכר את אותם הארועים. ככל שאדם שוכח ארוע מסוים כך הוא הופך לפחות ופחות רלוונטי, הרגשות הנלווים אליו פוחתים וכך השפעתו על ההווה פוחתת והולכת.
הגורם הבא הוא הדמיונות. אם אדם עוצם עיניים בדרך לנישואין ומדמיין את יום חתונתו, הוא מזמין את התזמורת הנכונה והחברים הנכונים והכלה נהדרת, החיוך לא מש מהפנים. כאשר אני חושב על רעיון עתידי, התוצאה היא תגובה רגשית מיידית.
למעשה, שלשת הגורמים הראשונים הם כולם מחשבות - השייכות להווה, לעבר ולעתיד.
הגורם הרביעי הוא תנוחות הגוף. הקשר בין הגוף והרגש הינו בדרך כלל חד סטרי: כשאדם מתבייש הוא מסמיק, כשאדם עצוב גופו מייצר דמעות, כשהוא כועס - הגוף מכווץ שרירים. אולם, מתברר כי הכביש הוא דו סטרי. היצירה של רגשות היא גם פרי של תנוחות הגוף, ולאדם שנמצא בתנוחה של גוף מסוימת קשה להרגיש תחושה המנוגדת לאותה תנוחה.
הגורם האחרון הוא הסביבה. אדם לא נולד בתוך אי בודד, הוא נברא כדי להשפיע על הסביבה שלו וגם כדי להיות מושפע ממנה6 .
חמשת הגורמים ליצירת הרגשות מהווים שלשה מעגלים: המחשבות הן פנימיות, בתוך נפש האדם. תחושות הגוף הן במקום חיצוני יותר לנפש, והסביבה היא חיצונית לחלוטין לאדם. הכלים לפתח את האישיות, לכוון את הרגשות שלנו למקומות הרצויים לנו, הינם למעשה שליטה בגורמים המביאים לרגשות - על המחשבות, על תחושות הגוף ועל הסביבה שאנחנו נמצאים בה.
כל הגורמים הללו הינם בשליטתנו. לכן, אם אדם בא ואומר - יש לי רגש שלא נוח לי אותו, אני כועס, עצבני, מקנא והייתי רוצה להיות אחרת, הוא יכול לבחור את הדרך הטובה והמתאימה לו ביותר להשפיע על רגשותיו.
^ 1 דברים ו, ה.
^ 2 ויקרא יט, יז.
^ 3 ויקרא יט, יח.
^ 4 דברים טז, יד.
^ 5 בראשית ג, יב.
^ 6 להרחבת הנושא, ראה "החברה והשפעתה" מאת הרב בהר"ן.