הרגש - הכח המניע


הרגש דוחף את האדם לעשייה. כאשר מתמלאים באהבה רוצים לחבק, וכאשר מתמלאים בשנאה רוצים לתת אגרוף, אם מפחדים רוצים לברוח, אם מתביישים מחפשים מקום להתחבא בו. כל רגש דוחף את האדם לעשות משהו, בהתאם לאותו רגש ובהתאם לאותו אדם, לפי מצבו. משום כך, כאשר הרמב"ם 1 מונה את חמשת החלקים של הנפש, הוא מציב את הרגשות ב"כח המתעורר".
האדם חי ופוגש את המציאות דרך הרגשות, בהווה ובעבר
דרך הרגש פוגש האדם את העולם. כשליבו של האדם מלא בשמחה הוא מתחיל לחשוב מחשבות של שמחה, וכך הוא פוגש את העולם. וכמובן להיפך, כשאדם שונא מישהו אחר ופוגש אותו - הוא מתחיל לחשוב מחשבות מתאימות, ואז כל דבר שהוא עושה מתפרש בעיניים ביקורתיות של שנאה. כל רגש בא עם עולם של מחשבות, ונמצא שהדרך שאדם חי קשורה לרגשות שבתוכו.
הרגש אינו קובע רק את ההווה, אלא גם את זכרונות העבר. יש אנשים שחושבים שהזיכרון הוא ארכיון של סרטי וידאו, הכוללים במדויק כל מה שעבר על האדם; אולם מתברר שכל אדם הוא הבמאי של הזיכרון שלו. יש לכל אדם מנגנון שלם שמחליט מה נכנס ומה לא, הוא משנה, יוצר ואפילו מדמיין, ולמוצר המוגמר אנחנו קוראים 'העבר'. נמצא שעברו של כל אדם נמצא בתוכו בצורה מאוד יצירתית וסובייקטיבית, הקשר בינו לבין מה שהיה במציאות הינו חלקי למדי.
במחקר מעניין שעשו פעם, נתנו לקבוצת תלמידים לראות סרט מסוים, ובשלב הבא חילקו אותם לשתי קבוצות: קבוצה אחת חוותה חוויות קשות - הרצאות וסרטים העוסקים בנושאים לא סימפטיים, וקבוצה שנייה חוותה חוויות של כיף ושמחה. בשלב השלישי, נשאל כל אחד מהמשתתפים מה הוא זוכר מהסרט הראשון. מתברר ששתי הקבוצות זכרו סרטים שונים! מי שחווה חוויות פחות נעימות זכר יותר את הדברים הפחות נחמדים בסרט, ואילו מי שחווה חוויות שמחות זכר יותר את הדברים השמחים. מי שרע לו אומר 'אתמול היה זיפת, שלשום היה זיפת...' אבל כשטוב לו הוא אומר 'אתמול היה טוב'. כמובן, אין כאן כללי ברזל, ויש אנשים שתמיד רואים טוב.
הרגש - תקשורת בין האדם לעצמו
הרגש הוא כוח של תקשורת . כאשר אדם נפגש במשהו - רעיון, אדם או מצב - משהו בו מגיב בצורה מסוימת, והרגש הוא זה שמלמד את האדם על אותו משהו שבתוכו.
נניח שלשיעור שלי נכנס מישהו חדש, ואני מרגיש שאינני סובל אותו, אני סולד ממנו, ואז אני מקבל פקודה מהשכל להתרחק מאותו אדם. פתאום אני הופך להיות מאוד ביקורתי כלפיו, אני שואל את עצמי - 'מי הוא, מאיפה הוא בא בכלל?'
בצורה נכונה, השכל צריך לבחון את ההרגשה של האדם - מהיכן היא נובעת? יתכן שהשכל יבדוק ויגיע למסקנה שאכן יש עם אותו אדם בעיה אמיתית. הוא לא ממש ישר, הוא מנצל אחרים ואי אפשר לסמוך עליו. במקרה כזה, האינפורמציה שהביא הרגש התבררה כנכונה, ההצעה של הרגש 'כדאי להתרחק ממנו' - אושרה על ידי השכל. יתכן גם שיתברר שאין בעיה באותו אדם, אבל גם בי אין בעיה - אנחנו פשוט אנשים בעלי אופי שונה. אולם, יכול להיות שאני מספיק אמיתי עם עצמי, ואז מבין שהסיבה שהבחור הזה לא עושה לי טוב אינה נובעת מבעיה בו; כנראה, הוא חכם מעט יותר ממני, יש לו כריזמה ואנשים מתקשרים אליו, ואז מתברר ששורש התחושה הוא קנאה. אם לא היה פיקוח של השכל, אז הייתי נותן לרגש להוביל את המהלך, אבל כשהרגש מהווה תקשורת יש לו תפקיד חשוב מאוד - הוא מגלה לי מי אני? מה אני חושב ומה אני רוצה? ואז אגיע למסקנה שכנראה אני צריך לעבוד על עצמי, לשבת בערב עם מסילת ישרים. אם הרגש מפעיל את החיים אני כמו בהמה, שכשהיא רעבה היא אוכלת. אבל אדם רעב צריך לבחון מערכת ערכים, לקבל אינפורמציה מהרגש ולתת לשכל להחליט.
אדם שמנסה לסגור את הרגשות שלו דומה לאדם שמנסה לנהוג בלילה בלי אורות. הוא לא יודע מיהו, הוא לא יודע היכן הוא חי, הוא לא באינטרקציה עם העולם.
הרגש - המתווך בין השכל לגוף
כולנו מכירים את המצב שבו אנחנו מבינים היטב מדוע נכון לעשות מעשה מסוים, אבל הגוף אינו מזדרז להגיב... כח הרגש הוא אחד הדרכים לתווך בין ההבנה השכלית לבין הגוף. כותב על כך הרב קוק 2 :
כי הגוף בחמריותו איננו מוכשר להיות מתפעל מהדר השכל, בלתי בהיות הרגש בעזרו שהוא גם כן כח גופני... וזהו מקום לימוד נאות לכל אלה הרואים צורך ברגשי לב, ומחפשים להרחיב קניינם, שתהיה ראשית דרכם ערוכה במסילת התורה שהיא החכמה העליונה אשר בידה קו המידה, פלס ומשפט לכל מעשה איש. ובזה יצליחו שגם הרבות הרגש יהיה לברכה, "ממלכת כהנים" המתנהלת בשכל וחשבון, כראוי לממלכה שצריכה עצה וחכמה מדויקת, "וגוי קדוש", המתנשא עם הרכוש השכלי ברגשי קודש, אש קודש.
כאשר רוצים שהגוף יעשה משהו, חייבים למצוא דרך לערב את הרגש. אחרת, אפשר לשכב במיטה ולומר 'זה נפלא לקום בזמן, מאוד הייתי רוצה...' כי אין לשכל לבדו כוח להזיז את הגוף.
לסיכום, הרגש הוא הכח החי של האדם. עסקנו בכמה תפקידים של הרגש: הוא דוחף את האדם לעשייה, הוא ה'משקפים' דרכם אדם פוגש את העולם בהווה ומייצר את 'ארכיון סרטי הוידאו' של העבר, דרכו אדם יכול להכיר ולדעת על מידות נפשו, ובנוסף - הוא כח מתווך בין ההבנה השכלית שדבר מסוים הינו נכון לעשייה, לבין הגוף.
^ 1 בפרק הראשון של 'שמונה פרקים'.
^ 2 עין אי"ה ברכות א, פח.