בחירה ואתגר
אחד היסודות החשובים ביותר בהבנת נפש האדם ובעבודה על המידות הוא, שהאדם נברא עם בחירה חופשית. על הפסוק "נעשה אדם בצלמנו" 1 כותב ה'משך חכמה' שהצלם הוא הבחירה החופשית, היא זו שמבדילה את האדם מכל הנבראים האחרים. הבחירה החופשית היא אחד המפתחות הבסיסיים לחיים בריאים.
הבחירה החופשית היא מוחלטת, כפי שכותב הרמב"ם 2 :
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה...
ביחס לתיקון המידות, יש להדגיש כי היכולת לבחור אינה הבטחה שנצליח בשלמות, אלא היא היכולת לומר - יש לי מידה מסוימת, ואני חופשי להשקיע בשביל לשנות אותה. אמנם יש גבול ליכולת, אבל מצד שני אין להמעיט בערכה, וחשוב מאוד לדעת ולהפנים שיש לנו את היכולת לעבוד על המידות ולשנות אותם.
התפקיד והאתגר
חשוב לדעת שכל אדם הוא עולם ומלואו, וקיימות בו כל המידות. יש בתוכו שמחה ועצב, עצבנות ורוגע, התלהבות ואדישות, חוכמה וגם... טיפת טיפשות. לפעמים הוא מבין מה שמישהו אחר מנסה לומר לו, ולפעמים הוא מתעקש ולא מבין כלום. התפקיד שלנו הוא לתת את המינון הנכון ואת המקום הנכון לכל מידה בנפש.
אחת הטעויות ביחס אל המידות היא המחשבה שיש מידות טובות ויש מידות רעות, ולכן מי שנולד עם מידות טובות אינו צריך לתקן את מידותיו. האמת היא שאין שני סוגים של מידות, אלא יש מידות שיותר קל להשתמש בהן לטובה, כמו הרחמנות, ויש מידות שיותר קשה להשתמש בהן לטוב - כמו קנאה ושנאה, אולם גם מידות אלו אפשר וצריך לנתב לטוב. את הקנאה אפשר לכוון ל"קנאת סופרים תרבה חכמה", ואת השנאה אפשר לכוון לשנאת הרוע בעולם, לשנאת עמלק.
הכעס
חז"ל אמרו ש"אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו" 3 . כלומר, כאשר אדם כועס אין זה הזמן המתאים לנסות לרצות אותו, יש לחכות שהוא יירגע ואז אפשר לשבת בנחת ולדבר. הרב קוק 4 מסביר את דברי חז"ל אלו בדרך מפתיעה:
הורנו, שכל המידות שחקק ה' יתברך בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמידתה. מזה יצא שאין לדחוק אפילו המידה הרעה, יותר מדאי, באופן שלא לתן לה שום מקום, כי אם מקומה המצומצם ראוי ליתן לה, ולהשתדל לתקנה.
כאשר אדם בודק את המלאי הפנימי שלו, חייבת ללוות אותו הידיעה שאין משהו רע בצורה מוחלטת, לעולם לא יתכן שהוא יאמר 'הלוואי שלא הייתה לי מידה מסוימת". לכל מידה יש יסוד טוב, וממילא התפקיד אינו לעקור את המידות, אלא לנתבן ולעבדן. אפילו המידות הרעות ביותר, כמו קנאה ושנאה - אינן ניתנות להידחק לחלוטין, אלא יש לתת להן את מקומן, גם אם הוא מצומצם. ומשום כך:
על כן בשעת כעסו אין מרצין לו לאדם, שהאדם השלם גם כן אפשר שיכעוס. על כן צריכה מדת הכעס להימצא, וראוי להרצות מיד. אבל לומר שלא יהיה אל הכעס שום מקום, מורה כאילו כח נברא בנפש להרע, זה לא ניתן להיאמר, (ודברי החסיד במסילת ישרים פרק י"א, שכתב שמעלת הנקי המעולה היא שלא יעשה הכעס מעולם רושם בו כלל, צריך עיון לעניות דעתי). ומכוון כפי מדת השלמות הראוי להאדם המעלה, יסד המנהיג העליון יתברך בהנהגתו הכללית, שישנם כוחות שתכליתם דומה בכלל הבריאה כתכלית הכעס באדם. ואם שאפשר לכובשם על ידי תפילת צדיקים וזכיות, אבל ראוי להניח להם איזה מקום, כי מעשה ד' הכל נברא לתכלית טוב.
"שעת כעסו" של האדם היא אותה שעה שבה גם האדם הגדול והשלם יכול לכעוס, ולכן אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו. אם נאמר שאין לכעס שום מקום - משמעות הדבר שנברא כוח בנפש להרע, ולא יתכן לומר כך. אמנם, אפשר לכבוש את המידות לגמרי על ידי "תפילת צדיקים וזכויות", אבל זו אינה הנהגה נכונה.
התבוננות אמונית זו על נפש האדם נותנת לנו 'עמדת פתיחה' טובה, כבר מתוך התחלת העבודה.
תוצאה והשתדלות
קיימת הבחנה יסודית בין עבודה על המידות לבין עבודה פיזית 5 . כאשר אנו עוסקים בחומר, הדבר החשוב הוא התוצאה , ובלעדיה אין כל ערך למאמץ. אם אשקיע ימים ולילות בבניית בית עד שיהיו בו קירות, רצפה חלונות ודלתות אבל אשכח את בניית הגג - אשתי לא ממש תשמח... לעומת זאת, בעבודה הרוחנית הדבר החשוב ביותר הוא עצם ההשתדלות . ההצלחה אינה נמדדת בתוצאה, אלא ביגיעה, כאשר אנחנו שמים על הכוונת את העבודה הזו, והיא נהפכת להיות חלק מרכזי באישיות שלנו, אנו בודקים את עצמנו: האם בסיטואציה הזו הייתי בסדר? מה דחף אותי להתנהגות מסוימת? האם היא מתאימה לסולם הערכים שלי? עצם הרצון וההשתדלות לתקן את המידות בונה את האישיות 6 .
שיעורי בית - ספירת מלאי פנימית
לפני שנמשיך לפרקים הבאים, נציע 'שיעורי בית' לכל המעוניין, לכל מי שרוצה לנתב ולעבד את תכונות נפשו. 'שיעורי הבית' כוללים שני שלבים:
לעבור תהליך פנימי, לעשות 'ספירת מלאי', שבהם אדם ישאל את עצמו "מה קיבלתי מהקב"ה?"
בשלב הבא, לשאול 'מה אני עושה עם זה'? האם אני משתמש בכל מידה שקיבלתי שימוש טוב, או שמא פחות טוב?
במאמר מוסגר, אותו תהליך נכון לעשות לא רק ביחס למידות, כי אם ביחס לכל כוח באדם, כגון ביחס לכלי המחשבה: איך הראש שלי עובד? בצורה של עיון, של בקיאות, של ניתוח וכו'.
שאלה : איך עושים את ספירת המלאי הזו? האם פשוט מעבירים בראש רשימה של מידות?
תשובה : אחד העניינים המרכזיים ביותר ביחס לפיתוח האישיות הוא הייחודיות של כל אדם: יש אדם שלומד על ידי התבוננות, יש אדם שלומד על ידי סתירות, יש אדם שלומד על ידי מקרה שקרה לו, וישנן עוד דרכים רבות. אם נאמר לאדם "לך ותתבונן" - יש אנשים שיאמרו 'זה בדיוק מה שעוזר לי', ויש אנשים שהצעה זו כלל לא תדבר אליהם, ודווקא סיפור מאוד יעזור להם להכיר את עצמם. אנשים אחרים צריכים שמישהו אחר יעשה להם תרגיל, שבעקבותיו הם יבינו.
אפשר למצוא בספר 'מסילת ישרים' רשימה ארוכה של מידות, אבל להרבה אנשים טוב להתחיל עם עצמם. ההסתמכות על גדולי ישראל היא דבר מצוין. יחד עם זה יש סכנה שהיא עלולה לעצור את האדם, כי הישענות מופרזת על אחרים עלולה להוביל לכך שאדם לא יכבד את עצמו. אותו עיקרון נכון גם בלימוד התורה: אדם שלומד חומש ומתבונן בפסוקים, מנסה להבין מה מתרחש בהם ושואל את עצמו שאלות, ורק אחר כך הוא מגיע לדברי הראשונים - הריהו שותף לדיון, הוא מחובר לפסוקים; לעומת זאת, מי שממהר אחרי קריאת הפסוק ללימוד דברי רש"י בלי שהוא מתמודד לפני כן אישית - ועלול לאבד את כח החשיבה עצמית. הייתי מציע לכל אדם שמעוניין לערוך לעצמו 'ספירת מלאי' - שישב עם עצמו, ויכיר את כוחותיו. אפשר לעשות זאת גם עם חבר או עם בן או בת הזוג, כי לפעמים זוית הראיה של אדם נוסף, חיצוני, יכולה לעזור.
^ 1 בראשית א, כו.
^ 2 הלכות תשובה ה, ב.
^ 3 ברכות ז ע"א.
^ 4 עין אי"ה למסכת ברכות, פרק ראשון, פסקה ס"ט.
^ 5 הבחנה זו מבוארת בספר 'נתיבות שלום', בפרק העוסק בטהרת המידות, עיין שם עוד.
^ 6 עיין למשל אורות התשובה, פרק ט, פסקה א.